החלטה בתיק בש"א 8940/04

בפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 13.6.04. 

1.        לטענת המבקש, סמוך למועד מתן פסק הדין לקה עורך דינו במחלת אלצהיימר ואיבד כל יכולת חשיבה ותקשור עם הסובבים אותו. כתוצאה מכך משרדו נסגר וכל הניסיונות ליצור עימו קשר כשלו. בנוסף, משפחתו של בא-כוחו מסרבת לתת לו אישור רפואי אודות מצבו הבריאותי של עורך דינו וכן מסרבת לשחרר מסמכים מהתיק למעט פסק הדין שלטענת ביתו של עורך הדין נתקבל אצלה ביום 17.6.04. על כך יש להוסיף כי המבקש טעה וחשב כי הפגרה מסתיימת ביום 15.9.04. זאת ועוד, מיד עם פנייתו של המבקש לבא כוחו החדש נעשו מאמצים לשחזר חלקית את התיק ולהגיש ערעור. סיכוי הערעור טובים מחמת הטעויות היורדות לשורש העניין בפסק דינו של בית המשפט קמא. על כן - כך נטען - יש להיעתר לבקשתו.

2.        משיבה מס' 1 מתנגדת לבקשה. לשיטתה, המבקש לא הראה כל טעם מיוחד בכדי שתתקבל בקשתו זו. יתר על כן, בזמן הדיון בבית המשפט קמא הופיע בנו של המבקש שהוא עורך דין במקצועו ביחד עם עורך דינו של המבקש והיה פעיל במהלך הדיונים. לאחר מתן פסק הדין פנה בא כוחה של המשיבה לבנו של המבקש ביום 28.6.04 וביקש ממנו כי ישלם את ההוצאות שנפסקו לטובתה וכך פעל בנו. בנוסף, כך נטען, אין למבקש כל סיכוי להצליח בערעור. גם משיב מס' 5 מתנגד לבקשה. לטענתו, בנו של המבקש הוא עורך דין אשר ליווה אותו לאורך כל ישיבות ההוכחות שהתקיימו וקיבל העתקים מכל הפרוטוקולים בדיונים שהתקיימו בבית המשפט קמא. מכאן תמוהה טענתו של המבקש כי סבר כי הפגרה מסתיימת ביום 15.9.04 כאשר בנו היה יכול להנחותו בעניין המועדים. כמו כן, לא ברור מדוע המבקש התמהמה שלושה חודשים ולא פנה למזכירות בית המשפט בכדי לבקש ולצלם את התיק. לבסוף, סיכוי הערעור אף הם אינם גבוהים שכן התיק התנהל בפני בית המשפט קמא במשך חמש שנים ונשמעו לא פחות מ-20 עדים, על כן קשה להגיע למסקנה כי בית המשפט קמא נפל לידי טעות בהכרעתו. יצוין עוד, כי משיבים מס' 2 ו-3 לא הגיבו לבקשה אף שנתבקשה תגובתם בהחלטה מיום 10.10.04.

3.        המבקש הגיש בקשה להשיב לתגובות המשיבים מס' 1 ו-5. הוא צירף לבקשתו זו את תצהירו של בנו אשר מצהיר כי לא הוא אשר שילם למשיבה מס' 1 את ההוצאות שנפסקו כי אם מערכת בתי המשפט, וזאת על ידי חילוט העירבון שהופקד בתיק הגזברות לכיסוי הוצאות המשיבים. בנוסף, בנו של המבקש טוען כי לא קיבל מעולם פרוטוקולי דיון ואין הוא שומר ברשותו שום מסמך אשר קשור לתיק. כמו כן, לאורך כל הדרך, ביקש שוב ושוב כי לא יטרידו בתיק שאין לו בו כל עניין ולכן אינו מסייע ולא סייע בעבר לאביו בטיפול בתיק. לפיכך, סבור המבקש כי בנסיבות האמורות יש להיענות לבקשתו ולהאריך את המועד כמבוקש.

4.        לאחר שעיינתי בחומר שבפני ובטענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל. אכן, המדובר בנסיבות לא שגרתיות. אין חולק עוד כי בשל מחלת בא-כוחו של המבקש, נתקל הוא בקושי של ממש בהכנת הערעור או בשאלה אם יש כלל מקום להגישו. אי שיתוף הפעולה הנטען מצד משפחתו של בא-כוחו לא הקל על המצב. אכן, המדובר באיחור של ממש ועל המבקש להראות ממילא בהליך מסוג זה "טעם מיוחד". יחד עם זאת, סבור אני כי שעה שלמבקש לא היתה שליטה של ממש על מצב הדברים, יש להימנע מן הסנקציה הדורסנית של שלילת זכות הערעור ולהעדיף תחתיה פסיקת הוצאות מתאימה לטובת הצד שכנגד. כך יש לעשות במקרה דנן, בשים לב לסיכויי הערעור שיש בהם ממש לדידי. רוב הטענות בערעור הן בעלות אופי משפטי (הגם שהן נסמכות על ממצאים שבעובדה).

6.        אוסיף, כי לו אכן היה בנו של המבקש מעורב בהליך, יכול והיה נשמט הבסיס להארכת המועד. אולם, מתצהירו של בנו של המבקש, שמצאתי לנכון לקבלו, עולה כי הוא לא היה מעורב בהליך ולא יעץ לאביו בשום שלב. בנסיבות אלו, איני סבור כי די בכך שבנו של בעל דין הוא עורך-דין במקצועו, בכדי להחזיק את בעל הדין עצמו כבקיא בדין ובהלכה.

7.        התוצאה היא, על כן, כי דין הבקשה להתקבל. המבקש ישא בהוצאות המשיבים 1 ו-5 בסך כולל של 1,500 ש"ח כל אחד. סכום זה ישא ריבית והצמדה כחוק מיום החלטתי זו ועד התשלום בפועל.

ניתנה היום, י"ב בכסלו תשס"ה (25.11.2004).

                                                יגאל מרזל

                                                ר ש ם

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: